ברגע שאני מתוכנן מספיק מבחינת ההבנה הלוגיסטית של המלאי שלי,

יודע איך אני משתמש בכמה שיותר יעילות באחסנה, מבין מתי אני חייב שתהיה לי X סחורה,

מודע לקצב המכירות שלי ומבין מה המוצרים החזקים שלי (נקרא להם רבי מכר)

שבמידה ויהיה לי מחיר טוב, אוכל לשווק אותם עם דחיפה יותר חזקה ולמכור בכמות גדולה יותר ולהרוויח יותר.

מה שנקרא, יש לי פלטפורמת מכירה מאוד ברורה עם קהל שאני מכיר, מוכר לו ומכיר את הקצב שלו,

יש סיכוי גדול שאוכל לחתוך את עלויות הרכש בצורה משמעותית ממה שאני משלם עליהם כשאני קונה בכמות קטנה-סטנדרטית מיבואן.

למשל, מוצר שעולה בארץ במחיר סיטונאי 10 ₪ ובסין או במדינת היצוא 5 ₪ ולאחר העלויות הנוספות משרשרת האספקה המוצר מגיע לי ל-9 ₪.

אני מוכר היום ממנו 500 יחידות בחודש, אז עשיתי התאמצות גדולה כדי לייבא את המוצר ובסוף חסכתי 500 ₪ בחודש והורדתי מהנוחות של קבלת הסחורה שלי, כל ההתעסקות לא שווה.

במידה ואני קונה מוצר שעולה בארץ לצורך העניין 100 ₪ מיבואן/סיטונאי, ובמדינת היצוא 45 ₪ שלאחר העלויות הנוספות בשרשרת האספקה הגעתי למחיר של 65 ₪ ואני מוכר 500 יחידות בחודש, כאן כבר שווה לשקול את היבוא.

כדי לפשט – עלות קניה מיבואן/סיטונאי בארץ – 100 * 500 = 50,000 ₪.

לעומת יבוא מסחרי בעצמך – 65 * 500 = 32,500 ₪.

זאת אומרת חיסכון חודשי של 17,500 ₪ על מוצר אחד מהמוצרים שאני מוכר.

(אם תרצו להסתכל על זה אחרת אז רווח גדול יותר ב-17,500 ₪ על המוצר)

כדי לסבר את האוזן, מדובר על חיסכון/רווח של  – 17,500 ₪ כפול 12 חודשים = 210,000 ₪ בשנה.

הדוגמא שנתתי כאן היא לא קיצונית והדבר היחידי הקיצוני כאן הוא הפער

שאפשר לחסוך במידה ויש לך פלטפורמת מכירה ואתה מבצע יבוא למוצר/ים שלך.

כמובן שכל מוצר לגופו, וכל כמות לגופה, גודל המוצר

וכל מיני משתנים שעד שלא נבדוק, לא נבין כמה אנחנו יכולים לחסוך.